האמנית חנאן אבו-חוסיין, ילידת אום אל פחם, חיה ויוצרת בירושלים מאז שנת 1995. עבודותיה עוסקות בזהות ובמקומיות, בנשיות ובגבריות, בחומר ובזיכרון ובמפגש בין תרבויות.
"האמנות שלי מתייחסת למעמד האישה בציבור הערבי", מספרת אבו-חוסיין, "יש לי כפל זהויות – השורשים שלי הם של ערביה פלסטינית, ומן הצד השני אני פועלת בתוך הסצנה האמנותית בישראל. אני נמצאת בין שני העולמות וחשוב לי לתת מקום והד לכך בתוך שדה האמנות. העבודות שאני מציגה במוזיאון ארץ-ישראל בתל-אביב, עוסקות במעמד האישה ובשאלות הנוגעות לזהויות המקומיות: הפלסטינית והיהודית והמרחב שביניהן. באמצעות העבודות אני מעוניינת לעורר דיון ולקיים דיאלוג ביני לבין המקום שבו אני מציגה".
החומרים המשמשים את אבו-חוסיין הם חומרי בניין, כמו בטון ומלט. החומרים הללו מתייחסים לבנאי הערבי שבנה את הארץ, ומצד שני לחומת ההפרדה שחותכת את הארץ. החומה הזו אמנם מפרידה בין שני העמים אבל היא בכל זאת מאפשרת לראות את מה שמעבר לה. בעבודות נוספות השתמשה האמנית בחומרים המאפיינים מלאכות נשיות כמו מחטים וחוטי תפירה, שהם חומרים רכים. "בחירת החומרים המגוונת לאורך שנות הפעילות האמנותית שלי, מתייחסת ליחסי גברים-נשים ולמקומה של האישה בחברה הערבית ובחברה הכללית".
בתערוכה המוצגת במקומות שונים במוזיאון – שהוא למעשה גן ארכיאולוגי שבו נמצאים שרידי תרבויות וקהילות שונות, מלפני 3000 שנה ועד ימנו, מהעיר הפלישתית בתל קסילה ועד בית בידאס הפלסטיני – מתכתבת האמנית עם נושאים אלה, ועם שאלות הנוגעות לזהות ולמקום, בתוך הבית ומחוצה לו, עם האישי, המשפחתי והקהילתי. במבואת בניין התערוכות המרכזי (מרכז רוטשילד) מוצגות עבודות וידאו המתארות-מתעדות את האמנית בפעולותיה. העמל והעמלנות הופכים מול עיני הצופים לסמלים, לשיח בלי מילים, למפגש אינטימי עם אישה ועם תרבות. במבואה מוצגים גם המיצבים סמנדרה (ערמת מזרנים), 2018, ו- My Mother's Blanket #2, 2019– המאפשרים מפגש הטומן בחובו זיכרונות מהבית, הערבי והיהודי.
משמיכת הנדוניה עוברת התערוכה לגן הארכיאולוגי של המוזיאון, לשני מיצבים מותאמי-חלל המוצגים בטחנת הקמח ובבית הבד – בוקג'יה (צרור), ו-In Between the Destruction of the Father. המיצבים מכניסים את עבודת נשים לשני מוסדות שבחברה הערבית המסורתית היו נחלתם של גברים, ואף מקיימים מפגש בין ההיסטוריה של שני העמים – גן המוזיאון משתרע בקרבת חורבות הכפר הפלסטיני שיי'ח מואניס ( الشـَّيْخُ مُوَنِّس), ובית הבד וטחנת הקמח הם מבנים שהוקמו בהשראת מבנים פלסטיניים. נדמה שהמפגשים ויחסי הכוחות המשתקפים בעבודותיה של האמנית מייצגים רבדים ארכיאולוגיים ועכשוויים של חיינו.
ד"ר דבי הרשמן: אוצרת ראשית מוז"א ואוצרת אחראית תערוכה
דימוי על העטיפה: בוקג'יה, צילום: טל גליק
